<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף ע.</h2>
אם על תודה כלומר על דבר הודייה על נס שנעשה לו כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושים בבית האסורין וחולה שנתרפא שהן צריכין להודות דכתיב בהם בספר תהלים (ק"ז כ"א—כ"ב) יודו לה' חסדו ויזבחו זבחי תודה, אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו שלמי תודה (רש"י ויקרא ז' י"ב) טעונה (שמן) [לחם], וטעונה חזה ושוק מאחר שנקראו שלמים, ותנופת חזה ושוק מפורשת בשלמים (ע"פ רש"י פסוק י"ד). יקריב קרבנו על זבח מגיד שאין הלחם קדוש בקדושת הגוף ליפסל ביוצא ובטבול יום ומלצאת לחולין בפדיון עד שישחט הזבח, ביום קרבנו יאכל וכזמן בשרה זמן לחמה, ובשר זבח תודת שלמיו יש כאן ריבויין הרבה לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת ארבעה עשר שיהו נאכלים ליום ולילה (לשון רש"י). וברייתא זו כבן תימא דפרק אלו דברים בפסחים (ע' א') אבל חכמים אומרים שם שנאכלת לשני ימים ולילה אחד כאשר ביארנו במצות לא ילין בספר מצות לא תעשה (שמ"ט). לא יניח ממנו עד בקר אבל אוכל הוא כל הלילה אם כן למה נאמר עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה (רש"י). אבל שלמים סתם נאכלים לשני ימים ולילה אחד כמו שכתוב אחר כך (פסוק ט"ז—י"ז) ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת [והנותר ממנו יאכל], והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. פירוש (רש"י) ואם נדר או נדבה שלא הביאה על הודאה של נס אינה טעונה לחם ונאכלת לשני ימים ולילה אחד, וי"ו דוהנותר יתירה כמו (בראשית ל"ו כ"ד) בני צבעון ואיה וענה וכן (דניאל ח' י"ג) תת וקדש וצבא מרמס ועניינו וממחרת הנותר ממנו יאכל. אמרינן במסכת מנחות בפרק ואלו מנחות נקמצות (ע"ו א') שלחמי תודה שאפה אותן ארבע חלות יצא לא נאמר ארבעים אלא למצוה, והוא שיפריש החלה שלהן אחת מכל קרבן כשהן בצק שאין מפרישין פרוסה שנאמר אחת מכל קרבן שלא יטול פרוסה (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ט הל' כ"ב).
